פרק יא – משנה א

רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן, בִּמְרֻבֶּה וּבְמֻעָט, וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִרְחֵלוֹת {ד}, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה:

 ר”ע מברטנורה  רֵאשִׁית הַגֵּז. כָּל הַגּוֹזֵז צֹאנוֹ וַאֲפִלּוּ גּוֹזְזָן מֵאָה פְעָמִים נוֹתֵן מִן הַגִּיזָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן: נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. וְהָאִידְנָא נָהוּג עַלְמָא כְּרַבִּי אִלָּעִאי, דְּאָמַר רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָאָרֶץ. דְּיָלֵיף נְתִינָה נְתִינָה מִתְּרוּמָה, מַה תְּרוּמָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ אַף רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָאָרֶץ. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ בַּמַּתָּנוֹת נַמִּי דְּאֵין נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ, דְּרֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת שָׁוִין הֵן {א}. וְלֹא הוֹדוּ לָהֶן שְׁאָר חַכְמֵי הַדּוֹר {ב}: בְּמֻקְדָּשִׁים. אֲפִלּוּ קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. מִשּׁוּם דִּכְתִיב גֵּז צֹאנְךָ, וְלֹא שֶׁל הֶקְדֵּשׁ {ג}: נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן. דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח) אִם שׁוֹר אִם שֶׂה: וּבְמֻעָט. אֲפִלּוּ לֹא שָׁחַט אֶלָּא אַחַת: אֶלָּא בִרְחֵלוֹת. כְּתִיב הָכָא (שָׁם) גֵּז צֹאנְךָ, וּכְתִיב הָתָם (אִיּוֹב לא) וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמֵּם, מַה לְּהַלָּן כְּבָשִׂים אַף כָּאן כְּבָשִׂים {ה}: (ר”ע מברטנורה).

 עיקר תוי”ט  {א} שֶׁכֵּן רַבִּי אִלָּעִאי פּוֹטֵר נַמִּי בְּהוּ מֵהַאי טַעֲמָא דְּיָלֵיף לֵיהּ נְתִינָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} מִשּׁוּם דְּאַשְׁכְּחָן אֲמוֹרָאֵי טוּבָא דְּנָהֲגוּ: {ג} בַּגְּמָרָא פָּרְכִינַן עֲלָהּ מֵהָא דְאָמְרִינַן דְּקָדָשִׁים אֲפִלּוּ שֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִים בְּגִיזָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב פֶּרֶק י’ מִשְׁנָה ב’. וּמַסִּיק, בַּמַּקְדִּישׁ חוּץ מִגִּיזָה, וּכְחָשָׁה דְגִיזָה. וּפֵרוּשׁ כְּחָשָׁה דְגִיזָה, שֶׁהַגִּיזָה הַנִּטֶּלֶת מַכְחֶשֶׁת הַבָּשָׂר, וְאִי לָאו דְּאָמַר חוּץ הָיָה אָסוּר לְגָזְזָהּ [שֶׁלֹּא לְהַכְחִישָׁהּ]. וְהָנֵי חוּץ מִשּׁוּם קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת נָקְטֵיהּ, דְּאִי קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֲפִלּוּ כִּי אָמַר חוּץ לֹא מַהֲנֵי, דַּאֲפִלּוּ לֹא קַדִּישׁ אֶלָּא אֵבָר מִמֶּנָּה פָּשְׁטָה בְּכֻלָּהּ: {ד} בִּרְחֵלוֹת. וְלֹא בָעִזִּים. אַף עַל גַּב דְּעִזִּים אִקְּרֵי נַמִּי צֹאן דִּכְתִיב [בְּרֵאשִׁית כז] לֶךְ נָּא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים. תּוֹסָפוֹת: {ה} בַּגְּמָרָא, וְנֵילַף גִּיזָה גִּיזָה מִבְּכוֹר כוּ’. וּמַסְקִינַן, אֶלָּא כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת [דְּסָמוּךְ לְגֵז כְּתִיב], דָּבָר הָרָאוּי לְשָׁרֵת, הָכִי נַמִּי דָּבָר הָרָאוּי לְשָׁרֵת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י לִתְכֵלֶת דְּבִגְדֵי שְׂרָד, וְהָתָם צֶמֶר בָּעִינַן, וְאֵין צֶמֶר אֶלָּא שֶׁל רְחֵלִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי”ט).

 רמב”ם  ראשית הגז נוהג בארץ ובחו”ל בפני כו’: פסק ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ ומה שאמר אבל לא במוקדשים אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר שנאמר לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אבל רוצה לומר קדשי בדק הבית שנאמר גז צאנך ולא של הקדש ואינו נוהג אלא ברחלים שנאמר גז צאנך ונאמר באיוב ומגז כבשי יתחמם וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה וצמר הכבשים הזכרים והנקיבות רך והוא שהיו לובשים אצלם ואמרו שהוא נותן לו לצורך מלבוש והראייה הזאת על דרך רמז כמו שידעת כבר כוונתם כפי מה שבארנו בתחלת חבור זה ומה שאמר כל שהן יש לו שיעור והוא משקל ששים סלעים וכבר בארנו בתחלת קדשים שמשקל הסלע עשרים וארבעה דרכמונים מהדרכונים שמשקל מהן שש עשרה גרגרי שעורה והלכה כחכמים כמו שבארנו: (רמב”ם)


פרק יא – משנה ב

וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז), יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה), חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה {ח} נוֹתְנִין לוֹ. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח), תִּתֶּן לוֹ, שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר, הַמּוֹכֵר חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ:

 ר”ע מברטנורה  וּשְׁתֵּי צֹאן. אַלְמָא תַּרְתֵּי מִקְרֵי צֹאן: שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. שֶׁמְּעַשּׂוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וְאוֹמְרוֹת לוֹ קוּם עֲשֵׂה מִצְוָה חֲדָשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מִצְוָה עָלָיו בְּפָחוֹת מִכֵּן. וְהַיְנוּ עַל כָּרְחֲךָ רֵאשִׁית הַגֵּז, דִּכְתִיב בֵּיהּ צֹאן דְּמַשְׁמַע מְרֻבֶּה {ו}. דְּאִלּוּ בְּכוֹר כְּתִיב בְּכוֹר שׁוֹר, דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ חַד. וְכֵן מַתָּנוֹת אִם שׁוֹר אִם שֶׂה: מָנֶה מָנֶה וּפְרָס. כָּל אַחַת מָנֶה וָחֵצִי. וּבְצִיר מֵהָכִי לָא חֲשִׁיב גֵּז, שֶׁזּוֹ פָּחוּת שֶׁבַּגִּיזוֹת: בְּכָל שֶׁהֵן. לָאו דַּוְקָא, דִּבְפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים סְלָעִים לֹא מִחַיַּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרַבִּי דּוֹסָא יְהִיב שִׁעוּרָא רַבָּה {ז}, קָרֵי תַּנָּא לְשִׁעוּרָא זוּטָא דְרַבָּנָן כָּל שֶׁהֵן. וְהַסֶּלַע מִשְׁקָלוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מָעִים, וּמִשְׁקַל כָּל מָעָה שִׁשָּׁה עָשָׂר גַּרְעִינֵי שְׂעוֹרָה: כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לוֹ. הַבָּא לְחַלֵּק רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁבְּיָדוֹ, לֹא יִפְחוֹת לְכָל כֹּהֵן מִמִּשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר: מְלֻבָּן. וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב הַיִּשְׂרָאֵל לְלַבְּנוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ שִׁעוּר מִן הַצֶּמֶר הַצּוֹאִי, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְלֻבָּן, עַד שֶׁכְּשֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ הַכֹּהֵן יַעֲמֹד עַל מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר מְלֻבָּן: כְּדֵי. שֶׁיּוּכַל: לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן. הָרָאוּי לְשֵׁרוּת. וּמַאי נִיהוּ, אַבְנֵט. מִדְּסָמַךְ קְרָא אַחַר רֵאשִׁית הַגֵּז מִיָּד, כִּי בוֹ בָּחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, שָׁמְעִינַן מִנַּהּ דְּהָכִי קָאָמַר, תֵּן לוֹ מֵרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד לַעֲמֹד לְשָׁרֵת. וְהַקָּטָן שֶׁבַּבְּגָדִים הָרָאוּי לְשֵׁרוּת הוּא אַבְנֵט, וְהוּא נַעֲשֶׂה מֵחָמֵשׁ סְלָעִים צֶמֶר מְלֻבָּן. וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵין לוֹ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְאֵין חַיָּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז עַד שֶׁיִּגְזֹז חָמֵשׁ צֹאן, וְתִהְיֶה גִזַּת כָּל אַחַת מֵחֲמִשְׁתָּן אֵין פָּחוֹת מִי”ב סֶלַע, שֶׁאִם הָיְתָה גִיזַת אַחַת מֵהֶן פָּחוֹת מִי”ב סֶלַע אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִשְׁתָּן גּוֹזְזוֹת יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים סְלָעִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר: עַד שֶׁצְּבָעוֹ. בְּעָלָיו קֹדֶם שֶׁנְּתָנוֹ: פָּטוּר. מִלִּתְּנוֹ עוֹד. דְּקַנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי, וַהֲוָה לֵיהּ כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן, דְּפָטוּר {ט}: וְלֹא צְבָעוֹ. אֵין זֶה שִׁנּוּי וְאַכַּתִּי בְּעֵינֵיהּ הוּא: הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי. כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר לַצֹּאן, פָּטוּר. דְּגֵז צֹאנְךָ כְּתִיב, וְהַאי צֹאן לָאו דִּידֵיהּ הוּא, וְאַצֹּאן קָפֵיד רַחֲמָנָא וְלָאו אַגִּיזִין דִּידֵיהּ: אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַיָּב. דְּאָמַר לֵיהּ לוֹקֵחַ מַתָּנָה דְכֹהֵן גַּבָּךְ הִיא {י}: וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. דְּאָמַר לֵיהּ מוֹכֵר מַתָּנָה דְכֹהֵן לֹא זַבַּנִי לָךְ: שְׁחוּפוֹת. לֹא שְׁחוֹרוֹת וְלֹא לְבָנוֹת: זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ. הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁלָּקַח, וְהַמּוֹכֵר נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר אֶצְלוֹ. דְּגִיזַת הַלְּבָנוֹת טוֹבָה מִשֶּׁל שְׁחוּפוֹת {יא}. וְכֵן זְכָרִים וּנְקֵבוֹת גִּיזַת הַזְּכָרִים קָשָׁה וְהַאי דִנְקֵבוֹת רַכִּיךְ: (ר”ע מברטנורה).

 עיקר תוי”ט  {ו} דְּצֹאן שֵׁם הַמִּין הוּא: {ז} שֶׁהַמָּנֶה מֵאָה זוּז, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה סְלָעִים. הֲרֵי מָנֶה וּפְרָס, שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי. וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע וָחֵצִי: {ח} וְכַמָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּלָאו אַרֵישָׁא קָאֵי אַדְּקָתָנֵי בְּכָל שֶׁהֵן, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּיזִין הַרְבֵּה, דְּחֵלֶק שִׁשִּׁים שֶׁבָּהֶן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַלֵּק לְכֹהֲנִים הַרְבֵּה: {ט} וְאַף עַל גַּב דְּהַקּוֹנֶה בְּשִׁנּוּי לֹא קָנָה אֶלָּא לְעִנְיַן שֶׁאֵין מַחֲזִיר גּוּף הַגְּזֵלָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ דָּמִים, הָכָא פָּטוּר. מַאי טַעֲמָא, אִי בָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב זֶה (דְּמַשְׁמַע בְּעוֹדָן קַיָּמוֹת חַיָּב לִתְּנָן אֲבָל אֵינָן קַיָּמוֹת לֹא חִיֵּב הַכָּתוּב בָּהֶן תַּשְׁלוּמִין). וְאִי בָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִין. גְּמָרָא: {י} דְּמִסְּתָמָא לֹא זַבֵּין הַמַּתָּנוֹת, כְּדִתְנַן מִשְׁנָה ג’ פֶּרֶק דִּלְעֵיל, לָקַח מִמֶּנּוּ בַּמִּשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. גְּמָרָא: {יא} וְעֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לָן, דְּיִקְנֶה מִן הַלּוֹקֵחַ כְּשִׁעוּר הַשְּׁחוּפִין אוֹ הַזְּכָרִים וְיִתֵּן לַכֹּהֵן. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי”ט).

 רמב”ם  וכמה היא מרובה בש”א שתי רחלות כו’: מה שאמר מלובן ולא צואי רוצה לומר שיתן לכהן שיעור שיהא בו אחר שיכבסנו וילבננו ה’ סלעים לא פחות מזה והמשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה והרי זה כמו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שבארנו שמה ושיעור ראשית הגז כמה הוא הרי הוא אחד מששים ממה שגזז וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ס’ סלעים ע”מ שיהיו מה’ רחלות וע”מ שלא יגוז אחד מהה’ רחלות פחות משתים עשרה סלע הנה נתבאר שראשית הגז לא יהא פחות ממשקל סלע: (רמב”ם)

Add Your Comment