דף נה – א

. כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר {משלי יג-יב} תוחלת ממושכה מחלה לב וא”ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה והיכי עביד דמפיש ברחמי והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב {יחזקאל מא-כב} המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב {יחזקאל מא-כב} וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’ פתח במזבח וסיים בשלחן ר’ יוחנן ור’ אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ”ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו והשותה שמרי יין והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקנח בו חבירו וי”א אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר’ יהודה בר’ אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס”ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות ס”ת לקרות ואינו קורא דכתיב {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב {בראשית יב-ג} ואברכה מברכיך והמנהיג עצמו ברבנות דא”ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות: ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב מלך טוב דכתיב {משלי כא-א} פלגי מים לב מלך ביד ה’ שנה טובה דכתיב {דברים יא-יב} תמיד עיני ה’ אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה חלום טוב דכתיב {ישעיה לח-טז} ותחלימני (ותחייני): אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב”ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב רעב דכתיב {מלכים ב ח-א} כי קרא ה’ לרעב וגו’ שובע דכתיב {יחזקאל לו-כט} וקראתי אל הדגן והרביתי אותו פרנס טוב דכתיב {שמות לא-ב} (ויאמר) ה’ אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו’ אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא’ {שמות לה-ל} ראו קרא ה’ בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן א”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב”ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא {שמות לה-לא} וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם {משלי ג-יט} ה’ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב {משלי ג-כ} בדעתו תהומות נבקעו אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא’ {דניאל ב-כא} יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב {שמות לא-ו} ובלב כל חכם לב נתתי חכמה: אמר רב חסדא כל חלום ולא טוות ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא וא”ר חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר {קהלת ג-יד} והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א”ר יוחנן זה חלום רע {ירמיה כג-כח} הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה’ וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אלא אמר ר’ יוחנן משום ר’ שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים אמר ר’ ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנא לן מיוסף דכתיב {בראשית לז-ט} והנה השמש והירח וגו’

 רש”י  מעיין בה. אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה: כאב לב. שאין בקשתו נעשית: תוחלת. לשון תפלה כמו ויחל משה (שמות לב): מזכירין עונותיו. שעל ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו נראה מה הם: קיר נטוי. מקום סכנה: מוסר דין. בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על ידו: ה”ג הא דמעיין הא דלא מעיין: לולבי גפנים. וידלי”ש {וידילי”ש: קנוקנות} בלעז: מוריגי בהמה. כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות: התולה. שאינו יושב אלא על ברכיו שמתוך כך נקביו נפתחין יותר מדאי: הכי גרסינן הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי: למגדלי חזירים ומלוי ברבית שכרן מרובה בלא טורח ושמחים בחלקם לכך פניהם צהובים: הימנותא. לשון שבועה כלומר באמונה שתיהן אסורות לי: ואברכה מברכיך. והמברך ברכת המזון מברך לבעל הבית: יוסף מת קודם לאחיו. דכתיב וימת יוסף וכל אחיו (שמות א): צריכים רחמים. צריכים לבקש רחמים שיבאו לפי שהם בידו של הקב”ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו: ראה קראתי בשם. ראה משמע היש בלבך תן עיניך בדבר: לך אמור לו לבצלאל עשה משכן ארון וכלים. שכן הם סדורים בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם וגו’ את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה ומשה אמר לו עשה ארון וכלים כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן דס”ל לר”י שכסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר לו: אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. על ידי צירופן ובספר יצירה תני להו: כל חלום ולא טוות. כל חלומות יראה אדם ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית שאינו טוב טוות לשון תענית כמו ובת טוות האמור בדריוש (דניאל ו): דלא מפשר. שלא פתרוהו: כאגרתא דלא מקריא. לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכין אחר הפתרון: עדיף מחלמא טבא. שמביא את האדם לידי תשובה: עציבותיה מסתייה דיו עצבונו מה שאדם מתעצב עליו מבטל את החלום: אפילו לדידי. שאני מאור עינים: בדיחותיה מפכחא ליה. מבטליה: מנגדא. ממלקות קשה לגוף האדם יותר ממלקות לפי שדואג ממנו: זה חלום רע. מיראתו ישוב ויכנע: (רש”י)

 תוספות  לך אמור לבצלאל עשה משכן ארון וכלים. ואם תאמר היכא אשכחן שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות משכן תחלה הרי בפרשת תרומה כתיב ארון תחלה. ויש לומר דבפרשת כי תשא כתיב את אהל מועד ואת הארון לעדות: (תוספות)

   


דף נה – ב

וההיא שעתא אמיה לא הות אמר א”ר לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ”ב שנה מנלן מיוסף דכתיב {בראשית לז-ב} אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו’ וכתיב {בראשית מא-מו} ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה וגו’ מן שבסרי עד תלתין כמה הוי תלת סרי ושב דשבעא ותרתי דכפנא הא כ”ב אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע תניא נמי הכי כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע והכתיב {תהילים צא-י} לא תאונה אליך רעה ואמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך אלא איהו לא חזי ליה אחריני חזו ליה וכי לא חזא איהו מעליותא הוא והאמר ר’ זעירא כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר {משלי יט-כג} ושבע ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע אלא הכי קאמר דחזא ולא ידע מאי חזא אמר רב הונא בר אמי אמר ר’ פדת א”ר יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה יפתרנו והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא אלא אימא יטיבנו בפני שלשה ליתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי ולימרו ליה הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לשוייה לטב שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא ויהוי טבא ולימרו ג’ הפוכות וג’ פדויות ושלש שלומות שלש הפוכות {תהילים ל-יב} הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה {ירמיה לא-יג} אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון וגו’ {דברים כג-ו} ולא אבה ה’ אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו’ שלש פדויות דכתיב {תהילים נה-יט} פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו’ {ישעיה לה-י} ופדויי ה’ ישובון וגו’ {שמואל א יד-מה} ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה וגו’ שלש שלומות דכתיב {ישעיה נז-יט} בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו {דברי הימים א יב-יט} ורוח לבשה את עמשי וגו’ {שמואל א כה-ו} ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וגו’ אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי אמרי כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה פתח חד מינייהו ואמר האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש”ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו וכמרים מצרעתה וכחזקיהו מחליו וכמי יריחו על ידי אלישע וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה ומסיים בהדי כהני דעני צבורא אמן ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום פתח אידך ואמר האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה ולימא הכי אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא שנאמר {בראשית מט-כב} בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו’ אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר’ יוסי בר’ חנינא אמר מהכא {בראשית מח-טז} וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פתח אידך ואמר האי מאן דחליש יומא קמא לא לגלי כי היכי דלא לתרע מזליה מכאן ואילך לגלי כי הא דרבא כי הוה חליש יומא קמא לא מגלי מכאן ואילך א”ל לשמעיה פוק אכריז רבא חלש מאן דרחים לי לבעי עלי רחמי ומאן דסני לי לחדי לי וכתיב {משלי כד-יז} בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה’ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר {זכריה י-ב} וחלומות השוא ידברו כי הוה חזי חלמא טבא אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב {במדבר יב-ו} בחלום אדבר בו רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן ע”י מלאך כאן ע”י שד א”ר ביזנא בר זבדא א”ר עקיבא א”ר פנדא א”ר נחום א”ר בירים משום זקן אחד ומנו ר’ בנאה עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה אטו כל החלומות הולכים אחר הפה קרא הוא אין וכדרבי אלעזר דא”ר אלעזר מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר {בראשית מא-יג} ויהי כאשר פתר לנו כן היה אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמיה שנאמר {בראשית מא-יב} איש כחלומו פתר {בראשית מ-טז} וירא שר האופים מנא ידע א”ר אלעזר מלמד שכל אחד ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו א”ר יוחנן השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה ואמר ר’ יוחנן ג’ חלומות מתקיימין חלום של שחרית וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומר אף חלום שנשנה שנאמר {בראשית מא-לב} ועל השנות החלום וגו’ אמר ר’ שמואל בר נחמני א”ר יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר {דניאל ב-כט} אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו ואיבעית אימא מהכא {דניאל ב-ל} ורעיוני לבבך תנדע אמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא: אמר

 רש”י  וההיא שעתא. דחלם אמיה לא הות: יצפה. שיתקיים: מיוסף. שלא נתקיימו השתחואות הללו עד עשרים ושתים שנה כשירד יעקב למצרים שכבר היה הרעב שתי שנים דכתיב כי זה שנתים הרעב (בראשית מה): לאדם טוב מראין לו חלום רע. כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו: לאדם רע מראין לו חלום טוב. כדי לשמחו שיאכל עולמו: ודוד לא ראה חלום טוב והא כתיב וכו’. לא גרסינן הכי אלא גרסינן והא כתיב לא תאונה אליך רעה וגו’. קשיא לרב הונא דאמר לאדם טוב מראין לו חלום רע ומשני איהו לא חזי אחריני חזו ליה חלום רע: וכי לא חזי איהו מעליותא הוא. כיון דלא חזי חלום רע כדקאמר שלא יבהילוהו וחלום טוב לא כל שכן דלא חזי דהא קתני : כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב אם כן לא חזי חלום כלל: אלא שבע. ז’ לילות ילין ולא יפקד בשום חלום הרי הוא רע ושונאים אותו ואין מראין לו כלום: ומשני דחזי ולא ידע מאי חזי. אדם טוב מראין לו חלום טוב ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח: זקפא. גודל: עלי עין עולי עין. שליטין על העין ולא העין עולה בהן: אטרפא דנחיריה דשמאליה. דופן השמאלי של חוטמו: האי מאן דחליש. מי שחלה: דסני לי לחדי לי. ומתוך כך ישוב חרון אף מעלי: הרהורי לבו. מה שהוא מהרהר ביום: רעיונך. מחשבותיך וכן כל לשון רעיון שבמקרא אינו לשון רצון אלא לשון מחשבה וזה יוכיח ורעיוניה יבהלוניה (דניאל ד’) וכי רצונו של אדם מבהלו אלא מחשבותיו מבהלין אותו: דקלא דדהבא. דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם: קופא דמחטא. נקב המחט: (רש”י)

 תוספות  שבע זימנין לגזרו עלך. כך הוא הלחש שבע זימנין לגזרו עלך ויש מפרש דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו. אבל ר”י לא היה רגיל לאומרו אלא שלש פעמים: פותרי חלומות. פירש ר”י דמזל שעת הלידה גרים ואין הדבר תלוי בחכמה: (תוספות)

Add Your Comment